הניו דיל בעיני העובדים: חוק השיקום התעשייתי של 1933 ואיגודי העובדים בארצות הברית
עילי חזנולד
עילי חזנולד הוא סטודנט לתואר ראשון בחוג להיסטוריה ובמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באוניברסיטה העברית, בירושלים.
חוק השיקום התעשייתי הלאומי (NIRA) היה אחד הצעדים המרכזיים של מדיניות ה"ניו דיל" שהוביל הנשיא האמריקאי פרנקלין ד' רוזוולט, כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול שהחל ב־1929. סעיף 7א של החוק הכיר רשמית לראשונה בזכות העובדים להתאגד ולנהל משא ומתן קיבוצי, אך השפעתו בפועל נותרה שנויה במחלוקת בין היסטוריונים. מאמר זה בוחן את הוויכוח ההיסטוריוגרפי על השפעות הניו דיל, ובעיקר את הוויכוח בין היסטוריונים הטוענים שהרפורמות שהעביר רוזוולט הביאו לשינוי מהותי ובין הטוענים כי הרפורמות שמרו במהותן על יסודות הקפיטליזם האמריקאי והיו הישג שמרני ולא רפורמות פרוגרסיביות. גישה אחרת בוויכוח ההיסטוריוגרפי, שנידונה בעבודה, מתמקדת בעובדים האמריקאים, בתגובתם לחוקים ובפעולותיהם באותה תקופה. הניתוח חובר לגישה המתוארת ומראה שהשפעת החוק הייתה בעיקרה פסיכולוגית וסמלית. עובדים באמריקה ראו בממשל רוזוולט ממשל התומך במאבקי ההתאגדות שלהם, ותפיסה זו תרמה למגמות של התאגדויות ומאבקי עובדים. באמצעות מקורות ראשוניים, כולל עדויות אישיות, פרסומים של איגודי עובדים ודיווחים עיתונאיים, אראה כיצד סעיף 7א סיפק לעובדים תחושת ביטחון ורוח גבית להתארגנות, חרף מגבלותיו החוקיות. מסקנת המאמר היא שתפיסת החוק שהעובדים החזיקו בה הייתה ככל הנראה אחד הגורמים שהובילו לשיקום העבודה המאורגנת במהלך שנות השפל הגדול.
מילות מפתח: השפל הגדול, הניו דיל, תנועות עובדים, ארצות הברית
מבוא
להורדת
המאמר
ב־1932, כמה שנים לאחר פרוץ השפל הגדול, המשבר הכלכלי בארצות הברית, נבחר פרנקלין ד' רוזוולט (Roosevelt) לנשיאות ארצות הברית. לאחר כניסתו לתפקיד הוא החיל את המדיניות שקיבלה את הכינוי ניו דיל, ומטרתה הייתה להתמודד עם המשבר הכלכלי. המדיניות והשפעותיה הן מושא לעימות בין היסטוריונים: יש הרואים בניו דיל שינוי עמוק באופי השלטון, והם מדגישים את ההבדל בינו ובין המדיניות שקדמה לו. נמנה עימם למשל ההיסטוריון ויליאם לוכטנברג (Leuchtenburg), שרואה בניו דיל נקודת מפנה בהיסטוריה האמריקאית.[1] לעומתם יש מבקרים, בעיקר מאז שנות השישים של המאה העשרים ובהשפעת הגל של השמאל החדש מאותה תקופה, הטוענים כי הרפורמות לא שינו את המערכת האמריקאית במידה ניכרת. ההיסטוריון ברטון ברנשטיין (Bernstein), בין המייצגים של גישה זו, טוען כי המטרה העיקרית של השיטה הייתה בסופו של דבר לשמור על הקפיטליזם האמריקאי לנוכח המשבר העמוק. כדי להגן על הקפיטליזם היה צורך לספוג חלקים מסוימים מתוך תוכניות מאיימות, וזה למעשה מה שאירע בניו דיל. הוא סוקר ומנתח במאמרו כמה חוקים ורפורמות שהעביר ממשל רוזוולט ומסביר שכוונתם של המחוקקים הייתה להעביר רפורמות צרות שלא יאתגרו את הקניין הפרטי ולא יחוללו שינויים מבניים.[2] חוק השיקום התעשייתי הלאומי (NIRA), ובעיקר סעיף 7א לחוק, קבע בין השאר: "לעובדים תהיה הזכות להתארגן ולנהל משא ומתן קיבוצי דרך נציגים לבחירתם".[3] ברנשטיין מכנה את הסעיף "אכזבה לרוב חברי העבודה".[4] לדבריו, מנהל השיקום הלאומי (NRA), הסוכנות הממשלתית שהוקמה לצורך יישום החוק, היה לצד המעבידים האנטי־איגודיים, והחוק פגע בסופו של דבר בכוח המיקוח של העובדים. [5]יש להבהיר כי קטגוריית "העובדים" נוגעת כאן בעיקר לפועלי תעשייה, משום שהחקיקה בנושא זכות ההתאגדות הייתה רלוונטית להם במיוחד.
לעומת שתי הגישות שהוצגו לעיל, גישה היסטוריוגרפית נוספת מתמקדת בהשפעת הניו דיל על העובדים ורואה בחקיקתו בנושא דיני עבודה אירוע שחולל נסיקה חסרת תקדים בעבודה המאורגנת.[6] כפי שאפרט בחלק הבא של המאמר, ספרות המחקר עוסקת בעיקר בהשפעה של חוק הידוע בשם חוק וגנר (Wagner Act) משנת 1935. חרף עתירות רבות ובניגוד לחוק השיקום התעשייתי, הוא עבר את המבחן של בית המשפט העליון. ההתמקדות בחוק זה ברורה, אך ארצה לבחון כאן את הגישה בהקשר של שנת החקיקה של חוק השיקום התעשייתי, 1933 – השנה שבה החלה המגמה בחברות ובאיגודים להשתנות.
שביתת איגוד עובדים.[7]
כאמור, שתי הגישות ההיסטוריוגרפיות שהוצגו תחילה מתמקדות בחוקים שהעביר רוזוולט ובהשפעותיהם המעשיות על מדיניות ארצות הברית בתחום יחסי העבודה, הרווחה, המיסוי ועוד. לעומתם, הגישה השלישית נוגעת גם להשפעות פסיכולוגיות או סימבוליות, ומדגישה את העובדים האמריקאים ואת פעולותיהם בעידן הניו דיל. במאמר זה אציג טענה, בהתאם לגישה המתמקדת בעובדים ורואה בהם שחקן פעיל לאורך התקופה הנידונה, ולפיה גם אם חוק NIRA, חוק השיקום התעשייתי, לא קידם במידה ניכרת את זכויות העבודה המאורגנת, הוא היה חשוב משום שהעובדים ראו בו חוק המקדם את זכויותיהם. לטענתי, בין שרוזוולט וממשלו אכן תמכו בעבודה המאורגנת ובין שפעלו מתוך מניעים שמרניים, הרי שבעיני העובדים באמריקה הממשל האמריקאי עמד לצד איגודי העובדים. תחושה זו של תמיכה הגבירה את רצונם להתאגד או הפחיתה את חששותיהם מהתאגדות.
שוק העבודה בזמן השפל הגדול
עם תחילת מדיניות הניו דיל, חלה עלייה מובהקת בהתאגדות העובדים ובהשתתפותם בסכסוכי עבודה. בניתוח של מצב שוק העבודה שפורסם בעיתון The Nation הפרוגרסיבי בנובמבר 1933, לדוגמה, נכתב כי כמעט מיליון אמריקאים יצאו לשבות מאז תחילת הניו דיל וש"גם השביתות המיושבות בדרכי שלום משקפות את התסיסה המתפשטת בקרב העובדים האמריקאים".[8] נראה שהנתונים על מספר המאוגדים באמריקה משקפים את התיאור המובא לעיל. בין השנים 1920 ל־1933 היה מספר החברים באיגודי עובדים בירידה מתמדת. מלבד שנת 1927 לא נרשמה שנה אחת ללא ירידה בחברוּת באיגודים.[9] לעומת זאת, בין 1933 ל־1939 צמח מספר החברים באיגודים ב־120%.[10]
בשנת 1933 אם כן החלה עלייה בעבודה המאורגנת, והשינוי הדרסטי ביותר היה כאמור בשנים 1937–1939, לאחר שבית המשפט העליון הכריז על תקפותו של חוק וגנר – החקיקה המאוחרת יותר שהעביר רוזוולט בנושא זכויות העבודה המאורגנת.[11] על אף פי כן, השינוי במגמה שחל ב־1933 מחייב הסבר.
אפשר לייחס את השינוי המתואר במגמה לגורמים רבים: למשל, חוקרים מסוימים של תנועת העבודה האמריקאית טוענים כי המקור לנסיקה של שנות השלושים הוא אובדן האמון של העובדים בשכבת ההנהלה העסקית (business leadership) ותסכול כללי בשל המשבר הכלכלי שהחל ב־1929. לטענתם, ברגע שחל שיפור יחסי במצבם של העובדים ובעמדתם בשוק העבודה, החל גל של התאגדות באיגודים מקצועיים.[12]
כאן אבחן את ההשפעה האפשרית של גורם אחר: העברת חוק NIRA, ובמיוחד סעיף 7א, שהכיר כאמור בזכות העובדים לנהל משא ומתן קולקטיבי. אבחן כאן את הקשר, אם היה, בין חוק זה למגמה המתוארת. העיתונאי הליברל מוריס הלגרן, בכתבה שפורסמה בעיתון The Nation והוזכרה לעיל, מייחס את השינוי במגמת ההתאגדויות וסכסוכי העבודה לרוזוולט ולחוקיו החדשים.
לפי הלגרן (Hallgren), קיץ וסתיו 1933 התאפיינו בהתפרצויות של סכסוכי עבודה. כלומר, עוד לפני כניסתו של רוזוולט לתפקיד היו סימנים למפנה מסוים. עם זאת באותה תקופה סברו בתנועת העבודה שתמיכת הממשלה נתונה להם. את ההשפעה של חוק השיקום התעשייתי מייחס הלגרן לעובדה שעל פי ניתוחו, מטרתה העיקרית של תנועת השביתות בת זמנו היא הכרה של מעסיקים באיגודים או הקמה של איגודים חדשים. הוא כתב: "סעיף 7א של חוק השיקום [...] אומר בכנות לעובדים בתעשיות הלא מאורגנות: 'לכו והקימו את האיגודים שלכם; הממשלה מבטיחה שהיא תכיר בהם ותגן עליהם'".[13]
יש לציין כי כותב הניתוח היה ביקורתי במידה מסוימת כלפי הלך הרוח של העבודה המאורגנת, והוא סיים את המאמר באזהרה: "נשאלת גם בשאלה אם העובדים, המרגישים כי יש ממשל ידידותי בוושינגטון [...], יישענו אחורה וייתנו לממשלה להילחם למענם או שתמיכת הממשל תמריץ אותם להגביר את מאמציהם בשדה". עדותו של הכותב וניתוחו היא ראיה אחת לתחושה של העובדים שהממשל האמריקאי שינה את גישתו כלפיהם. תחושה זו מתועדת במקורות רבים נוספים, ואדון בהם כעת.
העובדים ו־NIRA
פרנסס פרקינס (Perkins), מזכירת העבודה של ארצות הברית בתקופת רוזוולט, כתבה לאחר מותו ספר זיכרונות המתאר את כהונתו ופועלו.[14] בין השאר, היא דנה בו בחוקי הניו דיל ובהשפעתם על מנהיגי עובדים במדינה. היא מזכירה את ג'ון לואיס (Lewis), נשיא איגוד הכורים (להלן UMW). הוא ניהל מסע התארגנות בשבועות הראשונים של חוק השיקום התעשייתי, ואלפי עובדים חדשים הצטרפו בעקבותיו לאיגוד הכורים. בספרות שחולקה לכורים בקמפיין זה נכתב: "הנשיא רוצה שתצטרפו לאיגוד הכורים האמריקאי".[15] פרקינס תיארה את השפעת החוק על מנהיגים נוספים מהעבודה המאורגנת, וכתבה כי אותם מנהיגים, כאשר גילו לאחר מכן מה אפשר לעשות בחסות סעיף 7א, "כינו אותו "המגנה כרטה של העובדים".[16]
עדות זו של פרקינס מדגישה את ההשפעה הכבירה של חוקי העבודה על מנהיגי העבודה המאורגנת, אולם הסיסמה "הנשיא רוצה שתצטרפו ל־UMW" הייתה יכולה להיות בגדר רטוריקה שנועדה לשכנע עובדים, ולא בהכרח אמונה אמיתית של לואיס. לכן יש לגבות את התיאור בעדויות של עובדים מן השורה שלא היו מנהיגים בתנועת העבודה. עדויות להתלהבות כלפי החוק עולות, למשל, משיר של UMW, שכל בית בו מתחיל באזכור של רוזוולט ו"קריאתו להצטרף לאיגוד":
ב־1933 כשרוזוולט נכנס לתפקיד, הוא אמר לנשיא ג'ון לואיס "באיגוד עלינו להיות". [...]. חוק אחד של הנשיא רוזוולט שהכעיס את המפעילים, נתן לכל האנשים את הזכות להתארגן, להצטרף לאיגוד שיבחרו [...]. כשהנשיא העביר את החוק, כולנו צעקנו מאושר כשהוא אמר ששום מפעיל, שריף או בוס לא יפריע לנערי האיגוד.[17]
העובדים בשיר חוזרים על שמו של רוזוולט כמעט בכל בית, ומתארים אותו כתומך באיגודים – הוא אומר ללואיס "באיגוד עלינו להיות". השיר מראה שהעובדים היו מודעים לחוקים שהעביר ממשל רוזוולט וראו בהם הזדמנות נדירה להצלחה בהתאגדות. שיר נוסף של איגוד מקצועי אחר, של העובדים בחברת פוסטל טלגר", יכול לחזק את הטענה. השיר נכתב בתקופה מאוחרת יותר, והוא כולל את השורה: "חוק וגנר מגן על זכותך להצטרף לאיגוד עכשיו. אין לך עוד סיבה לדאגה, הצטרף לאיגוד עכשיו".[18] אף שבשיר זה מדובר על חוק וגנר, שני השירים מראים כי היו עובדים שהתאגדו משום ששאבו השראה מחוקי רוזוולט. הם הרגישו שהסיכון שהיה בהתאגדות פחת מאוד, מאחר שהנשיא תומך בעבודה מאורגנת.
תליית פוסטר בחלון ראווה של מסעדה להבעת תמיכה במנהל השיקום הלאומי. [19]
בעדויות אישיות ממקורות נוספים סיפרו עובדים על החשיבות שהם או עובדים בסביבתם ייחסו לחוק ועל ההשפעה שהייתה לו עליהם. חברה באיגוד העובדים לייצור בגדי נשים (ILGWU) העידה בריאיון משנת 1935 בביטאון האיגוד עם ש"לסעיף 7א [של חוק השיקום התעשייתי], חלש ככל שיהיה, היה אפקט פסיכולוגי מעולה על עובדים, משום שהוא ביטא חוקית בפעם הראשונה את המחשבה שיש להם זכות להתארגן ולנהל משא ומתן קיבוצי".[20] בריאיון מ־1955 נשאלה חברה אחרת באיגוד לייצור בגדי נשים אם היא זוכרת את הכניסה לתוקף של מנהל השיקום התעשייתי[21] ואת סעיף 7א. היא ענתה: "כן, בטח. כשהחוק עבר, פתאום קמתי לחיים וחשבתי 'אלוהים, הלוואי שהייתי בתנועה עכשיו'".[22] כשהמראיינת שאלה את החברה אם שביתת 1934, השביתה הגדולה ביותר של עובדי הטקסטיל בארצות הברית, גרמה לה לרצות לחזור לפעילות באיגוד, היא ענתה: "לא, זה היה חוק השיקום התעשייתי". [23]
אפשר להסיק מעדויותיהן של החברות באיגוד לייצור בגדי נשים שהעובדות ראו בחוקים שהועברו שיפור במצבם החוקי של ארגוני העובדים והקלה מעשית על התאגדות, ויתרה מזו הם תפסו את החוקים שהועברו כהזדמנות חסרת תקדים להתאגד או אף כקריאה לעובדים להתארגן. גם השיר של עובדי איגוד הכורים שהוזכר והתעמולה שהייתה מיועדת לעובדים בדמות הסיסמה "הנשיא רוצה שתצטרפו לאיגוד" מראים כי היו עובדים שראו בממשל בעל ברית של העבודה המאורגנת. על בסיס עובדה זו הם הבינו את חוק השיקום התעשייתי כמנדט שהם קיבלו מרוזוולט להתאגד. כלומר, העובדים היו מודעים לחוקי העבודה של רוזוולט וחשו בזכותם שיש להם רוח גבית.
בול משנת 1933 לכבוד הקמת מנהל השיקום הלאומי.[24]
סיכום
בשנת 1933 החלה תנועת העבודה האמריקאית במגמת צמיחה. עד מהרה גדלה מגמה זו לנסיקה חסרת תקדים בהיסטוריה של ארצות הברית.[25] במאמר זה התמקדתי בשנת 1933, השנה שחוקק בה חוק השיקום התעשייתי, NIRA. החוק הגן על זכותם של העובדים להתארגן ולנהל משא ומתן קיבוצי, אך ב־1935 הוא בוטל על ידי בית המשפט. אף על פי כן, העדויות מצביעות על השפעה סימבולית של ממש בתקופת יישומו. העובדים והאיגודים שהוזכרו תפסו את ממשל רוזוולט כתומך בעבודה מאורגנת וראו בחוק שיפור במצבם החוקי של האיגודים. יתרה מזו, הם שאבו ממצב זה תקווה וחלקם אף הרגישו שהחוק הוא מעין קריאה של רוזוולט לעובדים האמריקאים להתאגד. המקורות מעידים על תחושה של הזדמנות נדירה להתארגן, בחסות ממשל שגילה אהדה לתנועת העבודה.
הטיעון שהצגתי לאורך המאמר בא למתוח ביקורת על כמה מהטיעונים של ההיסטוריונים שביקרו את מדיניות הניו דיל – הן ההיסטוריונים שראו בה מקבץ של רפורמות קוסמטיות שנמנעו במכוון משינויים מהותיים והן אלה שסברו שהניו דיל סימן שינוי מהותי בפוליטיקה האמריקאית. לטענתי, כדי להשלים את התמונה יש לדון לא רק בשאלה כיצד קידמה בפועל מדיניות הניו דיל את זכויות העובדים ומדינת הרווחה, אלא גם לבחון איך העובדים תפסו אותה. כלומר, מאחר שעובדים מסוימים הרגישו שהחוק הוא ביטוי לתמיכת הנשיא באיגודים, הוא סיפק להם רוח גבית נוספת לתנועת עבודה שכבר הייתה במגמת צמיחה.
לפי הביקורת על הגישה ההיסטוריוגרפית שרואה בחקיקה של רוזוולט זרז לחברוּת בארגוני עובדים, קשה לאמוד את ההשפעה של החוקים המדוברים. חוקי העבודה של רוזוולט נועדו לתעל את דרישות העובדים להתאגדות ואת האנטגוניזם של עובדים כלפי המעסיקים, שהיו קיימים בכל מקרה, לכיוונים לוחמניים פחות. כלומר, אילו חוק השיקום התעשייתי או חוק וגנר לא היו מצליחים לעבור כלל, תסכול העובדים ממצבם העגום היה עלול להתפרץ ביתר שאת ולהוביל למאמצי התאגדות רבים יותר – למשל דרך "שביתות הכרה" (recognition strikes), שמטרתן לגרום למעבידים להכיר באיגוד כמייצג את העובדים.[26] טענה זו משתקפת גם בכתבה מהעיתון The Nation משנת 1933, המזהירה מפני מצב שעובדים המרגישים שהממשל תומך בהם עלולים לעשות פחות מאמצים להתאגד או להיאבק על הכרה באיגודים שלהם.
אני סבור שביקורת זו חשובה, אך לדעתי העדויות שהובאו במאמר זה מצביעות על עלייה במוטיבציה של העובדים עקב החקיקה ועל תחושת דחיפוּת. העובדים הרגישו שמדובר בהזדמנות שלא תחזור.
מראי מקום
[1] William E. Leuchtenburg, “The Triumph of Liberal Reform”, in The New Deal, ed. David Hamilton (Boston: Houghton Mifflin Company, 1999), 3–17.
[2] Barton J. Bernstein, “The Conservative Achievement of The New Deal”, in The New Deal, 19–20.
[3] National Archives, “National Industrial Recovery Act (1933)”, Milestone Documents. Accessed August 1, 2025. https://www.archives.gov/milestone-documents/national-industrial-recovery-act
[4] Bernstein, 24.
[5] Bernstein, 24.
[6] Richard B. Freeman, "Spurts in Union Growth: Defining Moments and Social Processes", in The Defining Moment: The Great Depression and the American Economy in the Twentieth Century, ed. Michael D. Bordo, Claudia Goldin, and Eugene N. White (Chicago: The University of Chicago Press, 1998), 278–280.
[7] Labor: Strikes: New York City, New York: strike pickets along street., 1937, צילום, National Archives, ID 196513, https://catalog.archives.gov/id/196513.
[8] Mauritz A. Hallgren, “The Right to Strike”, The Nation, November 8, 1933. Accessed 5.3.2024, https://teachingamericanhistory.org/document/the-right-to-strike/
[9] Leo Troy, “Trade Union Membership, 1897-1962”, The Review of Economics and Statistics 47, no. 1 (1965): 93.
[10] Troy, “Trade Union Membership”, 96.
[11] Freeman, "Spurts in Union Growth", 265.
[12] Freeman, 280.
[13] Hallgren, “The Right to Strike”.
[14] Frances Perkins, The Roosevelt I Knew (New York: Viking Press, 1946).
[15] Perkins, The Roosevelt I Knew, 231.
[16] Perkins, 200.
[17] https://historymatters.gmu.edu/d/123/. Accessed 5.3.2024
[18] Arnold Manoff and Mr. Silverman, Communications--1st Report. New York City, New York, 1939. https://www.loc.gov/item/wpalh001455/.
[19] National Archives and Records Administration, “National Recover Administration ‘Blue Eagle’ Poster”, National Archives Identifier 196519, National Archives Catalog, accessed, https://catalog.archives.gov/id/196519.
[20] Edith Kine, “Our rose”, Justice, April 15, 1935. https://ecommons.cornell.edu/items/e42997cc-5000-45b2-bfd6-76b99549a21a
[21] במרבית המקורות הראשוניים, חוק השיקום התעשייתי ומנהל השיקום הלאומי, השם למוסד שנוצר בעקבותיו, שימשו בלי הבחנה.
[22] Jennie Matyas, "Jennie Matyas: Jennie Matyas and the ILGWU", Interview by Corinne Gilb in 1955. Oral History Center, The Bancroft Library, University of California, Berkeley, 1957, 111. https://digicoll.lib.berkeley.edu/record/217109?ln=en. Accessed 5.3.2024
[23] Matyas, “Jennie Matyas”, 120.
[24] Bureau of Engraving and Printing (U.S.), New Deal N.R.A. 3-cent 1933 issue U.S. stamp, 1933, בול דואר (תמונה דיגיטלית), Wikimedia Commons, https://commons.wikimedia.org/wiki/File:New_Deal_N.R.A._3c_1933_issue_U.S._stamp.jpg.
[25] Freeman, 268.
[26] Freeman, 280–281.
ביבליוגרפיה
מקורות ראשוניים
Bureau of Engraving and Printing (U.S.). New Deal N.R.A. 3-cent 1933 issue U.S. stamp. 1933. Wikimedia Commons. https://commons.wikimedia.org/wiki/File:New_Deal_N.R.A._3c_1933_issue_U.S._stamp.jpg.
Hallgren, Mauritz A. “The Right to Strike.” The Nation, November 8, 1933. https://teachingamericanhistory.org/document/the-right-to-strike/.
“‘This Is What the Union Done’: The Story of the United Mine Workers of America in Song.” History Matters, accessed March 5, 2024, https://historymatters.gmu.edu/d/123/.
Kine, Edith. “Our Rose- America’s Premier Woman Laborite.” Justice, April 15, 1935. https://ecommons.cornell.edu/items/e42997cc-5000-45b2-bfd6-76b99549a21a.
Manoff, Arnold, and Mr. Silverman. Communications--1st Report. New York City: New York, 1939. https://www.loc.gov/item/wpalh001455/. Accessed 5.3.2024
Matyas, Jennie. "Jennie Matyas: Jennie Matyas and the ILGWU." Interview by Corinne Gilb. Oral History Center, The Bancroft Library, University of California, Berkeley, 1957. https://digicoll.lib.berkeley.edu/record/217109?ln=en.
National Archives and Records Administration. “National Recover Administration ‘Blue Eagle’ Poster.” National Archives Catalog. Identifier 196519. Accessed. https://catalog.archives.gov/id/196519.
National Archives. Labor Strikes: New York City, New York: strike pickets along street. צילום, 1937. ID 196513. https://catalog.archives.gov/id/196513.
National Archives. “National Industrial Recovery Act (1933).” Milestone Documents. https://www.archives.gov/milestone-documents/national-industrial-recovery-act.
Perkins, Frances. The Roosevelt I Knew. New York: Viking Press, 1946.
ספרות מחקר
Bernstein, Barton J. “The Conservative Achievement of The New Deal.” In The New Deal, edited by David Hamilton. Boston: Houghton Mifflin Company, 1999.
Leuchtenburg, William E. “The Triumph of Liberal Reform.” In The New Deal, edited by David Hamilton. Boston: Houghton Mifflin Company, 1999.
Troy, Leo. “Trade Union Membership, 1897-1962.” The Review of Economics and Statistics 47, no. 1 (1965): 93–96.
Freeman, Richard B. "Spurts in Union Growth: Defining Moments and Social Processes." In The Defining Moment: The Great Depression and the American Economy in the Twentieth Century, edited by Michael D. Bordo, Claudia Goldin, and Eugene N. White. Chicago: University of Chicago Press, 1998.