דבר המערכת

הגיליון החמישי של כתב העת "לשם שינוי" עוסק בתמה "מפגשים", ומבקש לענות על השאלה: כיצד אלו מעצבים תהליכים היסטוריים? ההתמקדות במפגשים מאפשרת לנו להבין לא רק את האופן שבו ההיסטוריה נוצרת ומשתנה, אלא גם לחשוף את המורכבות של הקשר בין ה'אני' לבין ה'אחר', בין הישן לבין החדש, ולבחון כיצד תהליכי התנגדות, הסכמה, מיקוח ושינוי מתנהלים במרחב המשותף שנוצר במפגש. יותר מכל, המפגש בין ההיסטוריונית למושא המחקר מערער נרטיבים מוכרים וחושף מורכבות על חשבון פשטות, אחידות וסדר. בכך המפגש מעצב את ההיסטוריה כתהליך רב-ממדי המהווה משא ומתן עיקש בין זיכרון ופרשנות. 
 

ברקע מלאכת העשייה של הגיליון הנוכחי, לא ניתן היה להתעלם מהמציאות הפוליטית והמלחמה המתמשכת. מציאות, בה מפגשי הרעיונות והשיח הפתוח נדחקים הצידה לטובת הומוגניות בלתי מתנצלת ושיח מתבצר, בדרך השוחקת את התשתית הערכית המאפשרת מפגש אנושי המבוסס על כבוד הדדי, הקשבה והכרה בקולות שונים. לכן, הכרנו בחשיבות הגדולה הטמונה בהקדשת הפלטפורמה לציון חדוות המפגש. חמישה חוקרים וחוקרות, תלמידי ותלמידות מחקר לתארים מתקדמים, נענו לאתגר, וביקשו לענות על השאלה המנחה של הגיליון באופנים שונים, דרך מסע רב מפגשים, החוצה זמן, תרבות, מקום ודיסציפלינה. גיליון זה מבטא מפגש מכונן נוסף, בין הדור החדש של החוקרים לבין הקהילה האקדמית, ומציין את תחילת דרכו של "לשם שינוי" ככתב עת שפיט, הממשיך להוות במה ראשונית לקולות חדשים.
 

מסענו מתחיל ברוסיה שלאחר המהפכה, עם מאמרה של זהר קטן, שדנה בשאלה כיצד הצורה הספרותית בכתיבתו של הסופר היהודי-רוסי איסאק באבל מגיבה לשבר הזהותי וההיסטורי שהתקיים בקרבו וממנו נכתב. המפגש והמתח בין שתי הזהויות השוכנות במחבר זה בין היהדות־המסורתית לזו החדשה שנולדה עם מהפכות 1917 והתעצבה במהלך השנים לאחר מכן, מקבלים ביטוי במפגשם של ליוטוב, צעיר רוסי מהפכן, וגדליה, זקן יהודי שפגש בשוק של ז'יטומיר. דרך ההשוואה בין קטע היומן שכתב באבל בתקופתו בחיל הפרשים המהפכני, לבין הסיפור שעובד שנים מאוחר יותר, לצד המפגש של היצירה הספרותית וההיסטוריה, קטן מראה כיצד שני צידי זהותו אינם מתמזגים. רגע מפגשם נשאר קפוא בזמן ומחביא "סחורות אסורות", את היהודי המסורתי הנכחד, הביקורת על המהפכה ורב הקוליות של זמנו.
 

במעבר חד מרוסיה שלאחר המהפכה, נעבור לרומא של סוף המאה הרביעית לספירה עם מאמרה של דנה מרגוליס, בו מוצעת קריאה מחודשת של רעיון הבתולים הנוצרי. מרגוליס עוסקת בשני מפגשים: האחד בין דוקטרינת הבתולה ורעיונות סגפניים, והשני בין אבות הכנסייה הלטיניים לבין מתנגדיהם כחלק מהשיח הפולמוסי הפנים־נוצרי, ומדגימה כיצד דרכם נולד מודל בתולים חדש המגשר בין הגוף לנפש בשיח הנוצרי־לטיני. מרגוליס מציגה כיצד מאמצעי רטורי שהעיד על טבעו של ישו, הופך במאה הרביעית מודל הבתולים לאידיאל דתי הנשען על פרקטיקה גופנית ועיצוב תודעתי פנימי, בדגש על מרחבו הפנימי של המאמין תוך הבניתו כמאפשר קשר בלתי אמצעי עם האל. בהמשך, המאמר מתחקה אחר האופן שבו הפך מודל הבתולים לפרויקט תודעתי אוניברסאלי המבקש לאפשר למאמין לממש את חייו הנוצריים.
 

נמשיך את מסענו עם מאמרה של רויטל בר יוסף, העוסק במפגש הטעון בין נוער עולה מארצות ערב והאסלאם לבין בני הקיבוצים בישראל של שנות החמישים, במסגרת מפעל "חברות הנוער". מפגש זה היווה נקודת התנגשות תרבותית־חברתית, שהביאה לשינוי המודלים החינוכיים והתפיסות האידיאולוגיות של החברה הקיבוצית. באמצעות הישענות על מקורות ארכיונים של התנועה הקיבוצית, חושפת בר יוסף את המתח שנפער בין הרטוריקה השוויונית של התנועה לבין מודל הקליטה שהונהג בפועל, אשר התבסס על הפרדה חינוכית בין ילדי העולים לבין ילדי המשק. היא מראה כיצד המפגש המערער השפיע על הנחות היסוד החינוכיות בקיבוצים, הצית שיח פנימי נוקב, והוביל בסופו של דבר לרפורמה שכללה מעבר הדרגתי לכיתות משולבות.

נעבור למדור "ביכורי מחקר" המספק במה לחוקרות וחוקרים צעירים בראשית דרכם, שאינם במסלולי מחקר מתקדמים. שני המאמרים בוחנים את תמת המפגש מזוויות שונות ומשלימות, מהרעיוני אל המעשי. מאמרו של עילי חזנולד, מתמקד בשדה הכלכלי־חברתי ובוחן את המפגש הקונקרטי בין מדיניות וחקיקה לבין האזרחים החווים אותה על בשרם. חזנולד מתחקה אחר השפעות חוק השיקום התעשייתי הלאומי (NIRA) על תודעת העובדים בארה"ב בתקופת הניו־דיל (1939-1933), ומציג כיצד תפיסת החוק בעיני העובדים הפכה לגורם מכונן בשיקום העבודה המאורגנת בארצות הברית. מאמרו של איתמר חנוני מתמקד במפגש רעיוני בין ספרות, פילוסופיה והיסטוריה, ומציע שתי דרכים לבחינת המסורת האוטופית ומטרותיה: החזון האוטופי-סגור, המספק הצעה מוחשית לשינוי חברתי, והחזון הפתוח-דינמי, המאופיין כבעל מטרה ברורה, סיפור חברתי בדיוני שנועד לבחינת המציאות.
 

מסענו מסתיים בהתחלה חדשה: חניכתם של שני מדורים נוספים המרחיבים את הרפרטואר של כתב העת – 'מדור ארכיון' ו'מדור ביקורת ספרים'. במדור הראשון, אודם פלד, נדב שפר וליזה שילה מעמידים את ארכיון 'כאן' של תאגיד השידור לדיון ביקורתי, דרכו הם בוחנים את המפגש המורכב בין האדם לזיכרון ההיסטורי בעידן הדיגיטלי. הם דנים בטבעו הפרדוקסלי של הארכיון הדיגיטלי: בהבטחתו למגע בלתי־מתווך עם העבר, אל מול האופן שבו הכלים הטכנולוגיים מייצרים היררכיות חדשות של ידע. המאמר מעלה שאלות המזמינות אותנו לחשוב מחדש על הארכיון של זמננו כזירה דינמית, בה הזיכרון ההיסטורי לא רק נשמר, אלא מיוצר, מנוהל ומעוצב מחדש דרך התיווך המתמיד של כלים חדשים אלו. במדור השני, מנתחת מונה ג'אבר את ספרו של המחבר הלבנוני עבּאס בּייצ'ון, "השיח' האדום" (2024). הרומן מתחקה אחר מסעו של איש דת שיעי החוזר ללבנון מלימודיו בעיראק כשבאמתחתו השקפת עולם פילוסופית חדשה, ואחר האופן שבו מפגש זה מתורגם לקונפליקטים יומיומיים במשפחתו ובקהילתו. בביקורתה, מנתחת ג'אבר את קשיי המודרניזציה העולים מהרומן, ומאירה באמצעותו סוגיות בהיסטוריה של החומר, הרגשות והמרחב.
 

בזמן כתיבת שורות אלה, בעוד המלחמה עדיין נושפת בעורפנו, עלול העיסוק האקדמי בעבר להיתפס כניתוק, פריבילגיה של מעטים או אסקפיזם. אך דווקא מתוך סערת ההווה, אנו רואות את העיסוק בעבר הכרח ולא מותרות. הכרח המשקף ניסיון להבין לא שרשרת של אירועים גרידא, אלא קטסטרופה אחת מתמשכת העורמת הריסות על גבי הריסות לרגליו, בעוד שפיו פעור, כנפיו פרושות, ומבטו נראה מלנכולי.[1] אותו מבט אינו מסמל שיתוק, אלא תנאי לראייה צלולה, הדורשת מאיתנו לא לברוח אלא לקחת אחריות ולהתעקש על דרישתו של בנימין: "להבריש את ההיסטוריה כנגד כיוון הפרווה", דרך הפניית המבט הישיר אל ערימת ההריסות.[2] הרצון להשתהות, להתבונן ו'לאסוף את השברים', הוא המניע את מדעי הרוח ומשתקף גם בתמת המפגש המגלמת את העיקרון המנחה במסע זה. היא מאלצת אותנו לבחון מחדש נרטיבים מוכרים, להקשיב לקולות שהושתקו, להתעמת עם תפיסות עולם וערכים שונים, תוך הכרה ב"אחר" ויצירת פתח לדיאלוג. אנו מקוות שגיליון זה יזכיר את חשיבותם של רגעי המפגש. גם כעת, מששבו חלק מהחטופים, תקוותנו להשלמת המפגש ולהשבתם של אלו שאינם עמנו, עודנה חזקה. אנו מייחלות ליום שבו ייפסקו מוראות המלחמה, ופעולת ההתבוננות ההכרחית בערימת ההריסות – שהיא, אולי, תחילתה של מלאכת איסוף השברים – לא תידחק לשוליים.